קצר ולעניין

פעם נכנס אל אדמו"ר האמצעי חסיד שעסק ברוכלות ושאל: "איך אפשר לחשוב על ענייני חסידות בשעה שטרודים מכף רגל ועד ראש בענייני הפרנסה?"

הרב זלמן-אריה הילזנרד, בהקדמה לספרו ’צמאה נפשי’, מספר: כשעזבתי את משרתי הרבנית לטובת המגזר הפרטי, החלטתי להדפיס מדי פעם בפעם מסר תורני קצר על גלויה,

יהודי התאונן לרבי מקוצק על בנו שאינו דואג לו לעת זקנתו. "כל ימיי חסכתי לחם מפי כדי שלא יחסר לבני דבר, ואילו עכשיו הוא מתנכר לי", הביע את כאבו.

כשהומצאה הרכבת ורכבות החלו לנוע על מסילות הברזל, ישבו חסידים ודיברו בהתפעלות על ההמצאה החדשה…

הוא פרץ בבכי וקרא: " אני משקיע מאמצים רבים כדי לעזור לעניים, "אך מה ערך לכל מעשיי הטובים, אני מרגיש שהדברים לא נעשים באמת!"

פעם עמדו חסידים ליד דלת חדרו ושמעו אותו מתהלך בחדר אנה ואנה, בחוסר-מנוחה, ואומר: "ריבונו-של-עולם, מה אכפת לך אם אעלה לארץ-ישראל?

מה ענה רבי מאיר שפירא לעשיר כשלגלג שאיננו זקוק לישיבות: "לא בניי ולא נכדיי ילמדו בישיבות"

כאשר הכתירו את רבי שלמה מסלונים לאדמו"ר היה שבור מאוד, שכן לדעתו מי הוא ומה הוא שיעמוד בראש העדה וייטול את שרביט ההנהגה?!

כשהזכיר את שמות בני-משפחתו, שאלו לפתע הרבי: "מה מצב רגלה של אשתך?". תהה הקצין: "רגל?! איזו רגל?!"…

אבי טען שכיבוד אב הוא אחת המצוות הגדולות, ולכן עליי לשמוע בקולו. לבסוף החליט: "אלך אל הרבי ואתבע ממנו להורות לבני לשמוע בקולי"…