חג הפסח שהסתיים זה עתה, הביא עימו מפגשים משפחתיים רבים ומגוונים. וגם במשפחות הכי טובות, המפגשים הללו עוררו והעלו לא פעם קשיים, התמודדויות, מורכבות, כעס, או להבדיל גם קרבה ושמחה גדולה מהחגיגה המשותפת.
לכל זוג ישנם מחלוקות לעיתים. יתרה מכך לכל זוג ישנם נושאים בהם קשה, ואולי אפילו בלתי אפשרי להגיע להסכמה. דוגמא פשוטה: אישה שמבחינתה לצאת
אין לנו יכולת לשלוט בביקורת שנקבל. איננו יכולים לוודא מראש שכל ביקורת שנקבל תאמר בטון חם, אוהב ומפרגן. איננו יכולים להחליט מראש מי יגיד לנו ביקורת ומי לא. אך אנחנו כן יכולים לבחור את הדרך שבה אנו מתייחסים לביקורת.
מה עושים עם המילים שאין להם כיסוי במציאות? האם עדיף שלא לומר אותן בכלל? חשוב להדגיש כי כמעט תמיד המילים וההבטחות, באות מתוך רצון אמתי. אלא שהיישום במציאות מורכב וקשה הרבה יותר (מהדיבור..).
היכולת להקשיב באמת הינה חסד אמיתי לנפש האדם. כשאנו מקשיבים באמת, אנו מעבירים את המסר: "אכפת לי ממך, אתה לא לבד". הקשבה אמתית אין פרושה הסכמה עם הדברים הנאמרים, אלא קודם כל כבוד אמיתי לאדם, לדבריו ולרגשותיו.
בפסח אנו עוסקים לא מעט בנושא החרות. גם בחיים האישיים שלנו לא פעם אנו מתעסקים בעניין החופש, הבחירה והמרחב שניתן לנו. אך לפני כן חשב שנבין- מהי חרות?
לאחרונה עוברים עלי ימים מאוד עמוסים. אמנם זה נכון שבדרך כלל החיים שלנו עמוסים, אך יש תקופות, שבועות או ימים, שמתמלאים לפתע במטלות לא צפויות, באירועים שדרושים התייחסות דחופה, וכך, גם הזמן שידעת ותכננת שיש לך… נעלם לפתע.
יש לי בעל הרפתקן. הוא אוהב לעשות דברים אתגריים, ובעיני אפילו מסוכנים.. מה אפשר לעשות? איך מתמודדים עם מצב כזה?
יום ט"ו באב הוא יום מיוחד. אחת מהסיבות קשורה לעניין הזוגיות ולכבוד היום המיוחד הזה, כמה עקרונות בסיסים לזוגיות פורחת, מתפתחת ואיכותית…
הכוח להודות בטעות, הוא הכוח שמאפשר לנו להיות טובים יותר. ההכרה בשגיאה מאפשרת לנו להתעלות באמת. ואם כבר דיברנו על הרצון לשלמות, אין ספק כי הדרך לשם, מוכרחה לעבור דרך הלמידה והצמיחה מהשגיאות שלנו…
