הירארכיית התפקידים המזומנים לנו אינם רק "פרי הצלחותינו", כישורינו וקשרינו האישיים. עפ"י התורה, הבורא בעצמו מייעד לכל אחד את תפקידו. על האדם מצידו קיימת החובה לצקת במשימה קדושה זו, כל אחד בתחומו, את המירב ואת המיטב הטמון בפוטנציאל שניתן לו.
כשכתבתי שבוע שעבר על העדפתי את 'הפיקנטיות' במציאות הישראלית המאתגרת, בהחלט לא התכוונתי למצב הנוכחי. תסכימו איתי שהמציאות הנוכחית, אליה נזרקנו בעקבות אירועי המשט, כבר מזמן עברה את תחום הפיקנטיות, היא כבר ממש חריפה, מה זה חריפה? שורפת!
"השירה שפרצה מהלב של כולם היתה פשוט מדהימה הסתכלתי סביבי וכל כך התרגשתי לראות את התפילה האמיתית הזו של כולנו, את הנקודה היהודית הזו שכל כך מאחדת אותנו ומגלה לנו כמה עם ישראל חי ואף אחד לא יוכל לנצחנו בעז"ה." • שליח חב"ד בבנקוק בבלוג יחודי מימי המלחמה
"אני בן 82, אאמינו לי, האמנתי לדודה שלי, אני עדיין מאמין לה! אני עדיין מחכה, 80 שנה ואין יום שאני לא מחכה!…
"כעת לא מרשים לנו ללמוד תורה ולקיים מצוות, והדבר כרוך בסכנת נפשות ממש. בעתיד, כשנצא לארצות הרווחה, כבר לא תהיינה הזדמנויות שכאלה"
"אני בדרך" שתי מילים שאני מסמס, כמה פעמים ביום. איזו משמעות יש לדרך? האם היא רק אמצעי להגיע מנקודה לנקודה או שיש לדרך משמעות ותכלית?
כשיצאנו לשליחות שאלתי את הרב הראשי של רוסיה כמה יהודים יש שם? "10,000", הוא השיב, "אבל הם לא יבואו לפגוש אותך בשדה התעופה" • כשנפגשתי עם ראשי הקהילה, שאלתי שוב: "כמה יהודים יש בטומסק?" "4,000-6,000" – ענו לי • כיום, אני מבין את הסיבה לפער במספרים…
נדמה שאין לנו מונח נפוץ יותר בחיינו הזוכה ליותר המשגות, תיאורים ותשומת לב מהמושג אהבה. מדובר ברגש מורכב הן במאפייניו והן במושא כלפיו הוא מתבטא, שכמעט בלתי אפשרי להגדירו בצורה קולעת.
אמא שלך היקרה ויתרה על הקדושה והכבוד של מערת המכפלה, כדי להיות שם עבור ילדיה כשהם זקוקים לה, כי ככה זה אצל ’יידישע מאמע’ היא מוותרת על עצמה למען ילדיה
לכל יהודי יש בתוכו ניצוץ אלוקי ואהבה פנימית לקב"ה, הניצוץ הזה מתעורר בזמנים ובמצבים מיוחדים אצל כל אחד, והציווי בתורה הוא לעורר את הניצוץ הזה ולהבעיר ממנו להבה
