המוסר של הג'ונגל

העולם המתאחד נגדנו בשם המוסר עם דו"ח גולדסטון מזכיר את הבדיחה על העורב והזמיר שנפגשו במעבה הג'ונגל

שוב הננו עדים להתייצבות האוטומטית של העולם נגדנו, בשם המוסר, כביכול. האו"ם מתאחד לאמץ את דו"ח גולדסטון ולחקור את ישראל, ומטיפים לנו מוסר על ההרס שנגרם בעזה לבניינים ששימשו את הטרור. חריצת הדין הזאת מזכירה את הבדיחה:

במעבה הג'ונגל נפגשו עורב וזמיר, ופרץ ביניהם ויכוח בשאלה מי שר יפה יותר. הציע העורב, שבעל-החיים הראשון שיעבור לידם יהיה השופט ביניהם, והמנצח ינקר עין אחת למפסיד. בתוך כך עבר במקום חזיר-בר, והוא נתמנה לשופט. שמע את שירתו של הזמיר, וקולו הדקיק לא מצא חן בעיניו. כששמע את שירת העורב, פסק מיד – הוא שר יפה יותר. ניקר העורב את עינו של הזמיר. התחיל הזמיר לבכות. שאלו העורב, למה תבכה, צריך לדעת להפסיד בכבוד. אמר הזמיר: "אינני בוכה על ההפסד, אני בוכה כשאני רואה את מי שמו למבין על שירתי"…

אין גינוי מוסרי

ראינו את כל הצדקנים שהרימו את ידם נגד ישראל, כיצד נהגו הם במלחמותיהם. אפילו האומות הנאורות והתרבותיות לא נזהרו מעולם מפגיעה באזרחים כפי שאנחנו נזהרים. על-אחת-כמה-וכמה המדינות המוסלמיות ומדינות העולם השלישי. אבל לנו הן מטיפות מוסר.

מבחילה מכול היא נשיאת שם המוסר על-ידי הרשות הפלסטינית. היא מייצגת ציבור שהגיע לשפל המדרגה של רצחנות ואכזריות. הרשות הזאת עצמה נגועה בטרור מכף רגלה ועד קדקודה, והיא תומכת בפועל או בקריצה במעשי הפשע הנתעבים ביותר. אבל נציגיה ודובריה מופיעים בכלי-התקשורת העולמיים ומדברים בשם המוסר.

לאחר המבול הזהיר הקב"ה את נח ובניו על קיום שבע מצוות בני נח (שש מצוות שניתנו לאדם הראשון ומצווה נוספת שניתנה לנח ובניו). הקב"ה מזהיר במיוחד מפני שפיכות דמים: "שופך דם האדם, באדם דמו יישפך, כי בצלם אלוקים עשה את האדם". אלה חוקי-היסוד הבסיסיים ביותר לקיומה של כל חברה אנושית. קדושת החיים וההכרה כי כל אדם נברא בצלם אלוקים – זה היסוד לכל מערכת מוסרית. בלא הכרה זו, במה מותר האדם מן הבהמה?

אולם חיים בסביבתנו בני-אדם שערכי-יסוד אלה אינם מקובלים עליהם. הם מסוגלים להיכנס לבית שליו ולירות למוות בפעוטות בעריסותיהם. הם משגרים מתאבדים להתפוצץ באוטובוס מלא נשים ותינוקות. הם אינם מנידים עפעף בהיכנסם למסעדה, שבה יושבות משפחות עם ילדים, וזורעים סביבם מוות ורצח.

אי-אפשר לטעון שרצחנות זו היא נחלתם של יחידים. סקרים שנערכים בקרב ערביי יהודה, שומרון וחבל עזה, מעלים שרובם ככולם תומכים במעשי הטרור המזוויעים הללו. המרצחים-המתאבדים נהפכים לגיבורים ול'שהידים'. בכל הגינויים המלאכותיים שיוצאים מהנציגים הרשמיים לא שמענו מעולם שלילה מוסרית של מעשי הפשע הללו. לכל היותר הם מצהירים כי בשעה זו ובתנאים הנוכחיים אין המעשים הללו משרתים את האינטרס הפלסטיני. עמדה זו עצמה היא סוג של קריצה, לאמור: המעשה עצמו ראוי ונכון, אבל לא עכשיו.

איפה המוסר

האמת היא שקשה לבוא בטענות אל העולם, בשעה שאנשים מתוכנו, אחינו-בשרנו, המדברים בדרך-כלל גבוהה-גבוהה על ערכים ומוסר, מתעלמים בשיטתיות מההשחתה המוסרית של הפלסטינים, ומוסיפים לדגול בניהול משא-ומתן עם המרצחים הנתעבים ובוויתורים לטרור.

עלינו לחזור ולשאת בגאון את דגל הערכים והמוסר המגולמים בשבע מצוות בני-נח, ובראשם – השלילה המוחלטת של כל מעשה רצח והרג, "כי בצלם אלוקים עשה את האדם". דווקא משום כך אסור לקיים שום שיח-ושיג עם מי שתומכים ברצח ובשפיכות-דמים. עצם ניסיונות ההידברות עם בני-אדם כאלה היא חרפה מוסרית ממדרגה ראשונה.

התוכן באדיבות:
צעירי אגודת חב"ד
© כל הזכויות שמורות

מערכת האתר

השאירו תגובה

השאר מחובר!

אל תפספס את המגזין האיכותי שלנו שמכין אותך לשבת