…באחת מנסיעותיי הזדמן לי לשבת ליד יהודי הדור צורה, עם לבוש חסידי, וכאשר תוך כדי שיחה התברר לו שאני חסיד חב"ד – אורו עיניו. "אמנם", כך אמר לי, "אינני חסיד חב"ד. אני חסיד מונקאטש. אבל אני בהחלט חסיד גדול של הרבי מליובאוויטש". היהודי הזה, הרב חיים צבי שוורץ, הספיק להוציא לאור לא-מעט ספרים הקשורים ברבי ממונקאטש בעל ה"מנחת אלעזר" זצוק"ל. אחד מהם – על מסעו של ה"מנחת אלעזר" לירושלים ופגישתו השמימית עם ה"חכם אלפנדרי" – שלח לי בדואר כמה ימים לאחר פגישתנו.
הקשר של הרב שוורץ עם הרבי התחיל בערך בתש"ו-תש"ז, כשהגיע לארה"ב כפליט מהשואה. הוא היה יחיד ובודד, וביודעו על הקשר ההדוק בין רבו ה"מנחת אלעזר" לבין הרבי הריי"צ נ"ע, החליט – כך סיפר לי – להיכנס, מיד עם הגיעו לניו-יורק, לרבי הריי"צ, לקבל את ברכתו והדרכתו.
נכנסתי לרבי, מספר הרב שוורץ, גוללתי את הקורות אותי וביקשתי את ברכתו ועצתו מה לעשות בהמשך דרכי. הרבי נתן לי את ברכתו וייעץ לי להיפגש עם חתנו הצעיר, (הוא הרבי), נפגשתי עמו, שוחחנו באריכות. והוא אמר לי שלדעתו עלי לנסוע לברזיל כי יש שם לא-מעט יהודים והוא צופה שכעת יתחילו להגיע לשם עוד רבים מפליטי השואה, וכיוון שאין שם חינוך יהודי כמעט, על-כן הוא מייעץ לי לנסוע לשם ולעסוק בחינוך יהודי. כך אמנם עשיתי. אפשר לחבר ספר שלם על כל מה שעבר עלי בנסיעה לארץ הרחוקה והזרה ההיא, מכל הגלגולים שעברתי, אבל ב"ה עשיתי כעצת הרבי, פתחתי שם בית-ספר יהודי וב"ה ראיתי פרי טוב בעמלי והרבה יהודים נשארו ביהדותם, יראים ושלמים, הודות לבית-ספר זה. במשך השנים היו לי כמובן קשרים הדוקים עם הרבי שבינתיים עלה על כס הנשיאות, ולמרות שהייתי ונשארתי קשור למונקאטש, הריני חסיד גדול של הרבי מליובאוויטש שנתגלה לי כאיש אלוקים, ובמשך הזמן זכיתי שיעברו על ידי כמה וכמה "בעלשמסק'ע מופתים", (מופתים "בנוסח" הבעל שם טוב), ובאם יזדמן לנו להיפגש עוד, אוכל לשבת עמך ימים ולילות. לצערי, לא הזדמן לי להיפגש שוב עם הרב חיים צבי שוורץ. כשניסיתי ליצור עמו קשר לאחר שנים רבות במסגרת המדור ב"כפר חב"ד", התברר לי כי כבר שבק חיים לכל חי, אבל גם במהלך השיחה בנסיעה שעשינו יחדיו זכיתי לשמוע ממנו כמה סיפורים; להלן אחד מהם.
אחד מתלמידיי, מספר הרב שוורץ ע"ה, בא אלי יום אחד לאחר שעות הלימודים ואומר לי שהוריו רוצים להיפגש עמי בדחיפות, אמרתי לו שיודיע להוריו כי הם יכולים לבוא הערב לביתי ואשוחח עמם בשמחה. כשההורים נכנסו אלי, עוד בטרם הספיקו לדבר, פרצה האם בבכי, הבת המבוגרת שלהם התיידדה עם גוי, וכעת התחילו לדבר על כוונתם להתחתן וכל מאמציהם להניאה מהחלטתה עלו בתוהו, "אם היא תתחתן עם הגוי", אמרה האם בבכי – "חיינו לא יהיו חיים". "כיון שאתה המנהל של בית-הספר שהילד שלנו לומד שם ואנחנו מאד מרוצים מהחינוך שלו, באנו לבקש ממך שתקרא לבת שלנו ואולי תנסה אתה להשפיע עליה שלא תתחתן עם הגוי". הסכמתי כמובן מיד, ועוד באותו ערב התקשרתי אל הבת והזמנתי אותה לשיחה, אלא שהיא לא היתה מוכנה לשמוע ובחוצפה אף טרקה את הטלפון. ניסיתי עוד פעם, אך דבר לא השתנה. לא ויתרתי. למחרת ביקשתי מההורים את הכתובת של הדירה, בה היא מתגוררת והלכתי לשם. היא כנראה לא העיזה לא להרשות לי להיכנס, וכשנכנסתי התחלתי לשוחח עמה ולהסביר לה, שמלבד הדבר החמור שהיא עושה היא גם גורמת להוריה הרבה צער ועגמת-נפש וכו'. אולם כל דיבוריי היו לשווא.
לאחר שעתיים של שיחה עזבתי את הדירה כלעומת שבאתי ללא שום תוצאות. החלטתי להתייעץ עם הרבי מליובאוויטש; עצותיו תמיד הועילו לי. צלצלתי לרב חדקוב – שכבר הכיר אותי היטב – סיפרתי לו את הבעיה וביקשתי ממנו לשאול בשמי עצה מהרבי מה לעשות. הרב חדקוב ביקש ממני להמתין על הקו וכעבור כמה דקות הוא אמר לי "דער רבי האט געזאגט, זאגן די מיידל, אז סאיז דא א איד אין ניו יורק וואס קען ניט שלאפן ביי נאכט צוליב דעם וואס זי וויל חתונה האבן מיט א גוי" (הרבי אמר שתגיד לבחורה, שיש יהודי בניו-יורק שלא יכול להירדם בלילה בגלל שהיא רוצה להתחתן עם גוי). "ברגע הראשון לא קלטתי או לא הבנתי את משמעות הדברים ובאופן ספונטאני שאלתי את הרב חדקוב מה שמו של היהודי הזה? ואז לפתע אני שומע את קולו של הרבי על קו הטלפון: "ער הייסט מענדל שניאורסאהן"
(קוראים לו מענדל שניאורסאהן). בזה הסתיימה השיחה.
נדהמתי, אך תוך כדי כך אני חושב לעצמי מה איכפת לה אם יש יהודי בניו-יורק שלא יכול להירדם? הרי אפילו הצער הגדול של הוריה לא משפיע עליה! עוד אני שקוע במחשבות ממושכות, מצלצל הטלפון ועל הקו שוב הרב חדקוב: "הרבי ביקש ממני זה עתה, למסור לך שני דברים: ראשית – שליח צריך לעשות את שליחותו מתוך אמונה ובטחון ולא מתוך ספקות. שנית – אתה יכול להגיד לה שהיא מכירה טוב את היהודי הזה מניו-יורק". אין צורך לומר שתדהמתי גברה שבעתיים, וכבר חיכיתי בקוצר רוח להיפגש עמה. הלכתי מיד לביתה, אך היא לא היתה שם. השארתי פתק על הדלת שאני מחפש אותה באופן דחוף וכן את מספר הטלפון שלי. למחרת בבוקר היא התקשרה ואמרתי לה, שיש לי משהו חשוב מאד למסור לה. בתחילה לא הסכימה לשמוע, כי הבינה שהדבר קשור במאמצי השכנוע שלי, רק לאחר שהשתכנעה שבאמת מדובר במשהו בעל חשיבות מיוחדת הסכימה להיפגש עמי באותו יום.
כשנפגשתי עמה מסרתי לה בדיוק כפי שהרבי הורה לי: "יש יהודי בניו-יורק" – אמרתי לה – "שלא מסוגל להירדם בלילה בגלל שאת עומדת להינשא לגוי". "מי זה היהודי הזה?" שאלה, ועניתי לה: "הרבי מליובאוויטש". הבחורה קמה בכעס מהמקום: "בשביל זה קראת לי, זה הדבר הדחוף? מי זה הרבי מליובאוויטש! מה מעניין אותי הרבי מליובאוויטש!"
"הוא אמר שאת מכירה אותו" – עניתי לה. "אינני מכירה אותו". אמרה. "את בטוח מכירה אותו, אם הרבי אמר – סימן שאת מכירה אותו". "איך הוא נראה?" היא שאלה, חיפשתי שעה ארוכה עד שמצאתי תמונה של הרבי מליובאוויטש. כשהראיתי לה אותה ראיתי שהחווירה כסיד. "כבר שני לילות שאני רואה את האיש הזה בחלום בא ומתחנן אלי שלא אתחתן עם החבר שלי. לא ייחסתי לכך שום חשיבות כי הייתי בטוחה שזה בגלל שחשבתי ביום על הנדנודים שלך והשיחה שלך אתי"… "אתה מבין וודאי" – אמר לי רב שוורץ – "שהבחורה הזאת, בסופו של דבר, לא התחתנה עם הגוי"
