צום עשרה בטבת נקבע ל'יום הקדיש
הכללי', לזכר הקדושים, נספי השואה
האיומה, שיום פטירתם לא נודע. זהו
היום שבו עולים שוב זכרונות החורבן
הנורא של יהדות אירופה. באופן טבעי,
סוגיית השואה מעוררת גם שאלות
נוקבות וקשות.
מפעם לפעם אנו שומעים על ניסיונות
שונים להסביר את השואה. דומה שאלה
ניסיונות חסרי-תוחלת, שאף עושים עוול
לנושא. את השואה אי-אפשר להסביר.
מוח אנוש אינו מסוגל למצוא שום הסבר
לזוועה הנוראה שהתחוללה שם. אנשים
שעברו את השואה וחוו על בשרם את
מוראותיה, מתקוממים – במידה רבה
של צדק – על עצם הרעיון להסבירה.
כי באמת אין הסבר ואין תשובה.
למעלה מבינת אנוש
ועם זאת, אין בכך משום התרסה על
האמונה. אנו מאמינים בקב"ה ובהנהגתו
לא משום שאנו מבינים את דרכיו ואת
מחשבותיו, אלא דווקא משום שהוא
נעלה מאיתנו ומהשגתנו. כאשר איננו
מבינים את דרכי האלוקים, הרי זו
רק הוכחה, כי "גבהו דרכי מדרכיכם
ומחשבותי ממחשבותיכם". השואה
הביאה זאת לקיצוניות הגדולה ביותר,
לאי-הבנה מוחלטת.
בכלל, מי אמר שעל כל שאלה צריכה
להינתן תשובה? מי אמר שכל דבר אפשר
להבין? אין כל בושה להודות ולומר: אכן,
אין באפשרותנו להבין את השואה, היא
נעלית מבינת אנוש. אדרבה, אסור לנו
להבין את השואה, כי אז אנו כאילו
מסכימים עמה, ואסור לנו להסכים, כשם
שאסור לנו להסכים עם אריכות הגלות.
אולם אף שאין לנו שמץ של הבנה למה
היתה שואה, אנו מאמינים באמונה
שלמה שהיה צפון בה איזשהו טוב נעלה,
נעלה כל-כך שאין באפשרותנו להשיגו.
מאמינים אנו שהקב"ה הוא תכלית הטוב
והחסד, וממנו לא יבוא דבר רע. ועוד
מאמינים אנו, שיבוא יום וגם נרגיש את
הטוב הזה, כדברי דוד המלך בתהילים,
שיום יבוא ונאמר: "אודך ה' כי אנפת
בי".
ניתוח כמשל
דוגמה, שיש בה כדי להמחיש כיצד דבר
שנראה רע יכול לצפון בחובו טוב, היא
ניתוח. תארו לעצמכם אדם, שאין לו
שום מושג ברפואה ומעולם לא שמע
על האפשרות של ניתוח, והנה הוא
נכנס לחדר-ניתוחים ורואה אדם כפות
בכבלים, שותת דם, ומעליו רוכנים
אנשים וסכינים בידיהם וחותכים בבשרו
ללא רחם. סביר שהאיש יהיה משוכנע
שהוא עד לרצח אכזרי ומתועב. אולם
כאשר ייוודע לו שהאיש הכפות סבל
ממחלה קשה, ועל-ידי הניתוח ניצלו חייו,
תתהפך תגובתו מן הקצה אל הקצה:
אותם אנשים שנראו בעיניו קאניבלים
אכזריים, ייראו עכשיו כרופאים מסורים
העושים מלאכת-קודש.
דוגמה זו ממחישה, עד כמה אין בכוחנו
לשפוט את השואה. ראינו צד אחד של
התמונה. ראינו את ההרג והעינויים
שעברו על בני עמנו. אבל את הצד השני
איננו רואים ואיננו יודעים. איננו יודעים
היכן נמצאות עתה נשמותיהם של קדושי
השואה. איננו יודעים איזה תפקיד היה
לשואה האיומה הזאת בחבלי המשיח.
איננו יודעים כלום, ולכן איננו מבינים,
ואסור לנו להבין. אבל אחרי שהדברים
קרו כפי שקרו, אנו מאמינים כי "הצור
תמים פעלו… א-ל אמונה ואין עוול, צדיק
וישר הוא".
מי שרוצה, רואה בשואה קושיה על
האמונה, ומי שרוצה, מוצא בה חיזוק
לאמונה. דווקא ניצולי השואה מסרו
עדויות מופלאות על ניסים ועל השגחה
עליונה מופלאה בתוך אימי השואה. רבים
שבו אל האמונה דווקא על-ידי השואה,
אחרי שנוכחו כי למרות הכול עם-ישראל
חי וקיים. נפלאים הדברים מאיתנו ולא
לנו לנסות להסבירם.
איננו מבינים, אבל מאמינים !
