פעם לאנשים בקושי היה מה לאכול, בשבתות בבית ממוצע, אפילו עוף לא היה.
מתי זו כן היתה הזדמנות טובה לסעודה נאותה? כשהיתה חתונה בעיירה. בחתונה, הוגשו למוזמנים עופות, לפעמים גם בשר, בקיצור, כולם נהנים.
תדמיינו את הקבצנים של הכפר, הם חיים מחתונה לחתונה.
כשבכפר נודע שאברהם עשיר הכפר מחתן את הבת שלו. הקבצנים, אין מאושרים מהם.
שני הקבצנים שלנו מחכים לחתונה. כדי לשמור מקום בבטן, שבוע לפני זה, הם צמים…
מגיע היום הגדול – היום של החתונה.
בלילה לפני זה הם לא נרדמו מרוב התרגשות, בבוקר הם קמים, כבר צועדים לכיוון האולם, והם נזכרים – איי יי… אברהם לא הזמין אותנו לחתונה.
אין בעיה, אברהם טוב לב, אנחנו נעמוד, נחכה לו מתחת לבית. הוא הרי יצא לסידורים לקראת החתונה, כשהוא יראה אותנו הוא מיד יבין למה אנחנו כאן, ויזמין אותנו.
הם באמת ניגשים, מתייצבים מתחת, ואברהם יוצא.
אבל כשאברהם העשיר מתקרב אליהם הוא מריח את הבגדים. כבר כמה שבועות שהם לא החליפו בגדים. אם הם יגיעו לחתונה, כל המוזמנים יברחו…
הוא ניגש אליהם בחיוך גדול: "אני מזמין אתכם לחתונה, אבל בבקשה לפני שאתם ניגשים לחתונה תחליפו את הבגדים".
אין בעיה אברהם, אנחנו מבטיחים לך להחליף את הבגדים, והם כבר רצים לאולם לתפוס מקום.
אבל בדרך צריך למלא את התנאי, 'להחליף בגדים' והם אכן ניגשים ומחליפים את הבגדים, אבל ביניהם…
הם מגיעים לחתונה. מתיישבים, אוכלים, מתחילים הריקודים, גם הם רוקדים. אבל לכל מקום שהם מתקרבים אנשים בורחים למרחוק מהריח.
תוך כדי ריקודים אחד ניגש אל השני: "תגיד לי, כל הכבוד לאברהם שהזמין אותנו לחתונה, אבל מה היה לו להרוויח מזה שהחלפנו ביננו את הבגדים? מה הוא הרוויח מזה בכלל?!"
– – – –
אנחנו בפרשה גם קוראים על "ריח הניחוח", חומש ויקרא בכלל ופרשת ויקרא בפרט מדברת על הקורבנות.
למה מקריבים את הקורבנות?
לעשות לקב"ה נחת רוח, "ריח ניחוח אישה לה'".
מסביר רש"י גדול פרשני המקרא, מהו ריח הניחוח? "נחת רוח לפני, שאמרתי ונעשה רצוני".
מסבירים פרשני רש"י, מה הוא בעצם בא להסביר כאן.
אדם רגיל יכול לחשוב שהקב"ה נהנה מהריח של הקורבן הנשרף. לא, מסביר רש"י- ההנאה של הקב"ה היא מזה שהאדם עושה את רצונו של הקב"ה.
שואלים המפרשים, הרי אם צריך להסביר את המילה "ריח ניחוח", צריך היה להסביר את זה במקום הראשון שבו הוא נכתב בתורה. ריח ניחוח נכתב עוד לפני פרשת ויקרא, הקורבן הראשון שהוקרב בתורה היה על ידי נח, כשהוא יצא מהתיבה. גם שם כתוב "וירח ה' את ריח הניחוח".
למה שם רש"י לא מסביר מה הפירוש של ריח ניחוח?
עונה על זה הרבי מאוד פשוט, דבר כזה לא צריך להסביר, התורה לא צריכה להסביר שריח של קורבן הוא לא ריח טוב. לא לשכוח, בשר שרוף זה ריח ממש לא נעים, בשר על האש זה כשהבשר צלוי על האש הוא לא נשרף, כשהבשר בתוך האש ונשרף בתוכו הוא לא מריח טוב.
– – – –
כאן יש מסר אדיר:
בואו ניקח את הקרבת קורבנות לעומת שאר המצוות.
כל מצוה שאדם עושה יש לו בה איזה שהוא רווח. כשאדם מחזיר אבידה למשל – נכון שעכשיו הוא הפסיד את מה שהוא מצא, הוא צריך להחזיר. אבל כשהוא בעצמו יאבד אבידה, גם הוא יקבל אותה בחזרה. אותו דבר בגניבה או גזילה, אם אני לא יגנוב או יגזול גם אחרים לא יגנבו ממני.
מה עם המצוות שהם חוקים כמו למשל טומאה וטהרה, ששם אין הרי לכאורה רווח אישי?
אבל גם שם, המטרה של המצוות שהם חוקים זה כדי לחזק את קבלת עול מלכות שמים. על ידי אותם מצוות אנחנו מראים וכתוצאה מזה מפנימים שיש משהו מעלינו. גם בזה יש הגיון מסוים.
ניקח לעומת זאת את הקורבן, לא לשכוח פעם למה שימש הפר? בתור טרקטור. המושבניק היה מחבר את הפרה למחרשה שלו, ואיתה חורש את השדה.
אם ניקח את המושבניק היום, שלוקח את הטרקטור שלו ושורף את זה רק בשביל הריח של הטרקטור השרוף, בוודאי שאין פה הנאה, אין פה שום ריווח אישי.
זהו המסר של הקורבן – לעשות את המצווה ללא שום פניה. רק לקב"ה בגלל שזהו רצונו של הקב"ה.
היום הרי אין קורבנות. אבל המסר שלהם רלוונטי גם לימינו.
כל מעשה טוב שאנחנו עושים, כל מצוה שאנחנו עושים, נעשה את זה רק בשביל הקב"ה. ללא פניה. ובזכות זה נזכה שבית המקדש יבנה במהרה, ונזכה להקריב בו שוב את הקורבנות. "חדש ימינו כקדם".
שבת שלום ומבורך!
הרב נח סוליש
