יש קשר פנימי עמוק בין ימי ספירת העומר לבין תקופת הגלות. ימי ספירת העומר הם שלב-ביניים בין חג-הפסח לחג-השבועות, ותקופת הגלות היא שלב-מעבר בין ימי הבית לזמן הגאולה.
בחג-הפסח הייתה יציאת מצרים. הקב"ה נגלה על בני-ישראל והוציאם ממצרים, כאשר הם עדיין לא היו בשלים להתגלות כזאת. הם היו שקועים בטומאת מצרים, ולכן היציאה משם הייתה בדרך של "כי ברח העם" – בריחה מפני הרע, שאין אפשרות לשלוט בו. בשפת תורת החסידות נקרא הדבר – 'אתערותא דלעילא' (=התעוררות והתגלות שבאות מלמעלה, לא מן האדם עצמו). יתרונה של התגלות כזאת, שהיא גבוהה מאוד והיא מרימה בבת-אחת את האדם לדרגות עליונות ביותר. אלא שההתעלות אינה שייכת לאדם עצמו, שכן היא באה בכוחו של הקב"ה.
משום כך דרושה מיד לאחר ה'אתערותא דלעילא' עבודה עצמית, שנקראת 'אתערותא דלתתא' (=התעוררות שבאה מהאדם עצמו). אלה ימי ספירת העומר, שבהם היהודי מתעלה בכוחות עצמו, דרגה אחר דרגה. הדבר רמוז גם בפסוק "משכני אחריך נרוצה". "משכני" – זה חג-הפסח, שבו הקב"ה בא מלמעלה ו'משך' אליו את בני-ישראל. אבל מיד לאחר מכן בא תורו של "אחריך נרוצה", העבודה (ה'ריצה') העצמית של האדם.
ביקורת השכל
ימי ספירת העומר הם מ"ט (49). מספר זה מורכב משבע כפול שבע, והדבר מציין את השלמות של עבודת האדם. כידוע, יש לאדם שבע מידות (חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות). מידות אלה מרכיבות את האישיות הרגשית של האדם. אדם שיש לו נטייה לאהבה ולנתינה הוא אדם שמידת ה'חסד' שולטת בו. אדם שנוטה לקפדנות נשלט בעיקר על-ידי מידת ה'גבורה'. אך לאמיתו של דבר הדברים מורכבים יותר, שכן כל 'מידה' כוללת את האחרות (גבורה שבחסד, חסד שבגבורה וכדומה), ובסיכומו של דבר יש לנו ארבעים ותשעה פרטים במידות.
ובתחום זה צריכה להתבצע העבודה הרוחנית-נפשית של האדם בימי ספירת העומר. עבודה זו נקראת 'המשכת המוחין למידות'. כלומר: בימים האלה עלינו לבדוק ביסודיות כל אחת מן המידות הללו בנפשנו ולהתאימן לשכל ולהבנה, כדי שהמידות יהיו נשלטות על-ידי השכל ולא עצמאיות.
מוח בלב
הצורך בהתאמת המידות לשכל נחוץ לא רק לתיקון המידות השליליות. ברור בתכלית שמידה שלילית (תאוותנות, כעס, התפארות וכדומה) טעונה תיקון, אבל בכך אין דיי. שומה עלינו להביא גם את המידות החיוביות למצב שיהיו נשלטות על-ידי השכל, משום שאפילו מידה חיובית כשהיא עצמאית עלולה להיות שלילית.
לדוגמה, מידת החסד היא מידה טובה מאוד – לאהוב את הזולת, לתת לאחרים וכו', אבל כשמידה זו עצמאית ואינה נתונה לשליטת השכל, היא עלולה להיות שלילית. לא-אחת יש מצבים שבהם אסור להיות טוב, אסור לתת. במצבים כאלה חייבים לומר 'לא', כדי שלא ייגרם נזק. אבל אדם שמידת החסד שלו אינה נשלטת על-ידי השכל, לא יוכל לומר 'לא', והוא יוסיף לתת ויקלקל.
זו משמעותה של 'המשכת המוחין למידות'. כל יום ויום מימי הספירה מציין מידה פרטית, וביום זה יש לעסוק בבירורה, בעידונה ובבניינה הנכון של המידה הזאת. על-ידי העבודה הרוחנית של ימי ספירת העומר, כאשר האדם מזכך ומתקן את אישיותו ונפשו, אנו באים לחג השבועות ויכולים לקלוט את ההשפעות הרוחניות שניתנות בו.
כך גם בתקופת הגלות אנו נדרשים להתעלות בכוחות עצמנו, בלא אור הקדושה שהאיר בבית-המקדש הראשון והשני, ודווקא על-ידי כך אנו זוכים לאור הגאולה האמיתית והשלמה.
התוכן באדיבות: צעירי אגודת חב"ד © כל הזכויות שמורות
