מספר הרב קריספין:
בשנת תש"מ זכיתי להכנס ליחידות אצל הרבי מליובאוויטש. הרבי ביקש ממני שאספר לו איזה דבר מהבבא סאלי. וסיפרתי לו את הדברים דלהלן:
"כאשר הגיע הצדיק לגור בארץ הקודש בשנת תשכ"ד, היתה תחילת ישיבתו בעיר יבנה אצל חתנו (שהיה גם בן אחיו) הצדיק רבי אברהם אבוחצירה זצ"ל. בעיר זו היה כולל אברכים, וראש הכולל היה גאון גדול ובעל יחוס חשוב, מזרעו של הגאון מוילנא. ראש הכולל ביקש ממני, שאסדר לו פגישה עם הבבא סאלי. נכנסתי אל הצדיק ואמרתי לו שראש הכולל רוצה להכנס אליו. הוא נכנס והצדיק התיחס אליו בכבוד גדול וציוה להגיש מיני מזונות ומשקה לאמירת 'לחיים'.
"אינני יודע איך הגיעו הדברים לנושא הבעל שם טוב והגר"א, אבל בין דיבור לדיבור אמר ראש הכולל אל הצדיק בסגנון של ביטול: "אין מה להשוות את הבעל שם טוב – לעומת גדלותו של הגאון מוילנא בנגלה (חלק הנגלה של התורה)." הבבא סאלי שמע והתרגז מאד מאד, ואמר לו: "מי אתה שתכניס עצמך בנושא כזה להכריע בין הגדולים הללו?! אני יודע מיהו הבעש"ט! ועכשיו קום ותצא מכאן, אינני רוצה לראות אותך על ידי!".
"אני הייתי עמם בחדר במשך כל השיחה, וכשהצדיק התרגז יצא ראש הכולל, ואני יצאתי אחריו מרוב בושה, שגרמתי לכל זה על ידי שסידרתי לו את הפגישה. כשיצאנו אמרתי לו "איך נכנסת בלוע הארי ודיברת בצורה כזו?" אני התביישתי לחזור לבבא סאלי, הייתי ביחד עם הדוד רבי אברהם המרא דאתרא, ופתאום הבבא סאלי חיפש אותי שאכנס אליו. כשבאתי לחדרו אמר לי: "מה עשית לי? הבאת אלי איש שמדבר על הבעל שם טוב?!" והוסיף: "אתה תראה – אם מחר ישאר הכולל הזה ביבנה אני אינני בבא סאלי". יצאתי וסיפרתי את זה לרבי אברהם זצ"ל, עיניו זלגו דמעות מרוב צער, ואמר: "מה נעשה בלי הכולל?" ועניתי לו: "הבבא סאלי יודע מה שהוא עושה".
"כמובן שהצדיק לא דיבר על זה עם אף אחד, וגם אני לא סיפרתי לאף אחד את המקרה. אבל עובדה היא שלמחרת בבוקר קרא ראש המוצעה של יבנה לראש הכולל, ואמר לו: "קיבלתי הודעה שמפסיקם ממשרד הפנים את התקציב עבור האברכים", ובאותו היום הכולל כבר לא היה שם!
לאחר איזה זמן קרא הצדיק לחתנו רבי אברהם, ואמר לו שיארוז את חפציו, כי הוא עוזב את העיר הזו, ואחר כך עבר לגור באשקלון.
"את כל הסיפור הזה סיפרתי לרבי כאשר הייתי ביחידות. הרבי הקשיב קשב רב, ואחר כך פרס את שתי ידיו הקדושות ואמר לי בהתרגשות: "כך היה? יש לך סיפורים כאלו ואתה שומר אותם לעצמך?!".
מספר רבי משה אדרעי שי’:
“זכיתי להיות בין המקורבים ביותר אצל הצדיק הבבא סאלי זצוק”ל, ולא אחת ביקרתי אצלו אפילו פעמיים ביום .. פעם אחת, לאחר ששמעתי שידור מהתוועדות שלהרבי (במושב ברוש הסמוך לנתיבות) נכנסתי כדרכי לביתו של הצדיק והתישבתי על המיטה מולו. אותה שעה נמנם קצת. חיכיתי בשקט עד שיתעורר. כאשר ראה אותי שאלני: “מה אתה עושה פה? ועניתי: “באתי לומר תיקון חצות עם הצדיק”. בת צחוק השתפכה על פניו הקדושים ומזג לי כוס לאמירת “לחיים”. כדרכי סיפרתי לו נקודות מהדברים ששמענו עכשיו בשידור מדברי הרבי.
אחר כך שאלתי אותו: “מתי יבוא כבר הרבי מליובאוויטש לארץ הקודש?” כאשר שמע את שאלתי, הרצינו פניו הקדושים, ואח”כ אמר בהתרגשות: “הטעם שמשה רבינו לא נכנס לארץ, הוא משום שמשה היה פני חמה והארץ נמשלה ללבנה, ואם היה נכנס היתה הארץ מתביישת מפניו. לכן רק יהושע שהוא פני לבנה נכנס לארץ. ולעתיד לבוא, שאז אור הלבנה יהיה כאור החמה, והארץ תתעלה לדרגת פני חמה, אז יכנס משה רבנו לארץ. ודי למבין”.
מספר רבי חביב ביטון שי’ מכפר חב”ד:
“בשנת תשמ”א נסעתי עם אשתי מרים אל הרבי מליובאוויטש כדי לבקש ברכה לזרעא חיא וקיימא. לפני הנסיעה הלכנו להקביל את פני ה”בבא סאלי” זיע”א ולבקש ברכתו. כאשר שמע שאנו נוסעים עתה אל הרבי, ביקש ממני שאמסור בשמו דרישת שלום, אח”כ קרא בהתלהבות (בשפה הערבית): “הוא הגדול מכולנו!”
הגה”צ רבי יורם אברג’יל שליט”א מנתיבות, סיפר:
“כאשר היו מזכירים את שמו של האדמו”ר מליובאוויטש בפני הבבא סאלי, היה אומר: הוא ישראל שלם, הוא שלימות הכל, ואנו הלואי ונזכה ללמוד ממנו לפחות מעלה אחת”.
30 שנה מלאו מאז הסתלק הצדיק רבי ישראל אביחצירא לגנזי מרומים והוא בן 94 שנה. היה זה ביום ד’ שבט תשד”מ, וכל בית ישראל ביכו את השריפה אשר שרף ה’.
לאחר הסתלקותו הגיע מכתב ניחומין מאת הרבי מליובאוויטש לבני המשפחה:
“משפחת אבוחצירה שליט”א. מאד נצטערתי להשמועה, מפטירת הרב הצדיק הרה”ח הוו”ח אי”א נו”נ רברבן ובר רברבן, מוכתר במעלות ומדות תרומיות, מפורסם בתורתו ויראתו, יראת ה’ אוצרו, ישב על מדין ומצודתו היתה פרוסה וכו’, מוהר”ר ישראל ע”ה. המקום ינחם אותם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים. ומכאן ולהבא אך טוב וחסד ימצא אותם תמיד כל הימים”.
