מסופר על אחד הצדיקים, שכאשר היה ילד, ביקש תפוח מאביו, וכשאביו סרב, התחכם הילד וברך ברכת בורא פרי העץ, וכך נאלץ אביו למלא את רצונו.
ואף אנו נאמר:
כאשר יהודים ישמחו כבר עכשיו בשמחת הגאולה, מתוך בטחון גמור שאנו עומדים על סף הגאולה – הרי שמחה זו עצמה "תכריח" כביכול את אבינו שבשמים למלא משאלות לבם של בניו ולגאול אותם מהגלות.
ופשוט שאין בכך משום דחיקת הקץ, שהרי לא מדובר בקבלה מעשית או השבעת מלאכים וכיוצא בזה, אלא מדובר בעבודת ה' מתוך שמחה יתרה.
(ליקוטי-שיחות כרך כ, עמ' 384)
