זה עתה קיבלו בני-ישראל עונש על עוון המרגלים וכבר מתגלגלת לה פרשה חדשה באופק. קורח מנהל מסע תעמולה נגד משה רבינו ואהרן אחיו. "מדוע תתנשאו" הוא טוען לעומתם. מדוע לקחתם לכם ולמשפחתכם את כל התפקידים? – "כולם קדושים!" – כולם היו במעמד הר סיני ומבחינה זו כולם שוים.
מה קרה לקורח שהתעורר דוקא עכשיו?הרי המינויים שעליהם הוא מדבר ארעו זמן רב לפני כן. העברת הכהונה לאהרן היתה לפני למעלה משנה, ואף אותו מינוי לו השתוקק קורח עצמו, נשיא בני קהת, ניתן לאליצפן בן עוזיאל מספר חודשים לפני כן. מהו הגורם להתפרצות המחלוקת נגד מנהיגי העם דוקא עתה?
חייבים לומר שכל אלו גרמו אמנם להצטברות של מרירות בליבו, אולם ההחלטה לצאת למלחמה גלויה באה בעקבות פרשת המרגלים וסיומה.
העיתוי וההתקוממות
טענת המרגלים היתה כי מוטב לנו להשאר במדבר , כל צרכנו ניתנים לנו ממילא בדרך נס, ואין העולם וטרדות החיים מפריעים לדביקות בה'. אם נכנס לארץ נצטרך לעבוד את האדמה והדבר יקשה עלינו את חיינו הרוחניים, ללמוד תורה ולהתפלל כראוי.
תשובת משה היתה, כי לא הדביקות בה' היא יסוד התורה אלא המעשה הוא העיקר , – הדבר החשוב ביותר הוא קיום המצוות בגשמיות וזאת אפשר לעשות דוקא בארץ-ישראל.
תשובה זו עוררה את קורח לצאת במחלוקת נגד משה. שהרי, לגבי לימוד התורה קיימות דרגות שונות, כל אחד לפי כוח שכלו והבנתו, ובדרגות רוחניות ולימוד התורה הודה אף הוא בפה מלא שמשה ואהרן הם מעל כולם. בפרט שמשה הוא שקיבל את התורה ראשון, ולאחר מכן לימד אותה לאהרן, שלימדה אחר-כך לשבעים הזקנים וליתר העם, ואינו דומה מי שלומד מפי הקב"ה בכבודו ובעצמו ליתר העם.
אבל, וכאן מגיע ה"אבל" הגדול של קורח : אם כמו שאומר משה רבינו לאחר חטא המרגלים "המעשה הוא העיקר" ולא הדרגה הרוחנית, אם כן "מדוע תתנשאו?" – טוען כלפיהם קורח. הרי לפי דבריכם אתם אין הבדל בין הנחת התפילין, לדוגמא, של משה רבינו, ובין זו של היהודי הפשוט שבפשוטים יתרונם של משה ואהרן מתבטא רק בדרגות הרוחניות אבל בנוגע לעיקר, שהן המצוות המעשיות, כולנו שוים !
מצוה צריכה להיות מאירה
פעמים רבות אנו מוצאים בחז"ל את הביטוי : "תשובה ומעשים טובים". מדוע לא נאמר "תשובה ומצוות?
התשובה לכך : ישנם מעשי מצוות שהם בבחינת "אינם טובים", ודוקא על-ידי תשובה נכונה זוכים למעשים טובים ומאירים. הענין מתבאר באמצעות משל :
משל לאבנים טובות המכוסות בלכלוך. במקום להאיר הן מסתירות על האור, על- אף שבפוטנציאל, מתחת למעטה הלכלוך, מסתתרות אבנים טובות באמת. כך גם כאשר מדובר במצוות שענינם להוסיף אור בעולם. לעתים, כאשר רשע מקיים מצוות, הוא אמנם מוסיף בכך כוח, אלא שלצד הרע שבעולם… או שלפעמים אדם לומד תורה והדבר גורם לו להתגאות. זהו בדיוק ההיפך מכוונת המצוות שמטרתן להביא לידי חיבור עם הקב"ה, ומי שהוא בעל גאוה אומר עליו הקב"ה "אין אני והוא יכולים לדור בדירה אחת". אלו אמנם "מצוות", אך אינן "טובות". אלא שזהו רק לפי שעה, ובודאי ש-"לא ידח ממנו נדח" וניתן לעשות תשובה ולהפכן למעשים טובים. ברם, כל עוד לא שב האדם בתשובה משולות תורתו ומצוותיו לאבן טובה שהלכלוך מכסה עליה ואין היא מאירה את העולם.
תכלית המטרה
ברעיון זה טמונה גם התשובה לטענתו של קורח. נכון הדבר ש"המעשה הוא העיקר", אך לא די בקיום המעשה.גרידא. יש לעשותו בכוונה האמיתית, ולא – אין המצוות מאירות. זהו שאמר משה לעדת קורח בעת שהודיע להם על הקרבת הקטורת למחרת על-ידי 250 נשיאי העדה : "בוקר ויודע ה' ".
"בוקר" – על המצות להיות מאירות כאור היום, ואז מגיעים לדרגת "יודע ה' " – גילוי כבוד ה' בעולם. ובענין הכוונה האמיתית בקיום המצוות – יודה גם קורח שיש הבדל לאין ערוך בין משה ואהרן ובין שאר העם.
שיעור מאלף נוכל ללמוד מפרשת המרגלים ומחלוקת קורח. יש הטוענים שהעיקר הוא הלב היהודי והאמונה, ויש החושבים שהעיקר לקיים מצוות ולא משנה הכוונה. עלינו לדעת כי שני הדברים מהווים יחד את תכלית המטרה : כשם שיש להתמיד בקיום המצוות במעשה בפועל, כך יש לדאוג שהמעשים יהיו זכים וטהורים, כי "מצוה בלא כונה כגוף בלא נשמה".
