"נא להדק את החגורות ולהימנע מעישון!" – נשמע קולו העמוק של הקברניט מורה לנוסעים. האורות במטוס כבו ודלקו חליפות. "היכון לנחיתה" – קרא שוב הקברניט במערכת הרמקולים הפנימית.
המטוס החליק חרישית על מסלול הנחיתה המואר של מנגואה (Managua) בירת ניקרגואה.
יוסי נ. ישב בחלקו האחורי של המטוס ובמבט בוהה השקיף דרך החלון אל מה שהיה לא מזמן מסוף הנוסעים הבינלאומי של מנגואה. "ומה בעצם אני עושה פה" – הרהר תוך שהוא משחזר בינו לבין עצמו את השתלשלות הנסיבות שבעטיים הגיע לפה שלא על-פי סדר נסיעותיו השנתי.
יוסי, חסיד חב"ד, הינו איש עסקים העוסק בעיקר במסחר בבולים. במסגרת עיסוקיו נוהג הוא לנסוע בחודשי החורף למדינות מרכז אמריקה – ניקרגואה, הונדורס, אקוודור, שם הוא נמצא בקשרים אמיצים עם שלטונות הדואר המקומיים ואספנים בעלי שם עולמי.
כחסיד נאמן נקוט בידו לבקש לפני נסיעותיו את הסכמתו וברכתו של הרבי.
כך עשה גם הפעם תוך כדי הכנותיו לנסיעתו לניקרגואה. מועד נסיעתו קרב ואילו תשובת הרבי בוששה לבוא. בצר לו פנה אל אחד ממזכיריו של הרבי אשר פנה באופן מיוחד לרבי ולבקשתו קיבל מיוסי את תוכנית מסעו בפרוטרוט.
ואמנם, לא עבר זמן רב והרבי נתן את תשובתו: "יסע – אך לא עתה". משתאה הביט יוסי בתשובה. מה פשר הדברים? הן עכשיו זוהי העונה בה יוכל לרכוש כמות גדולה של בולים במחירי הנחה מיוחדים, תואמו לו פגישות חשובות עם אישים מרכזיים העוסקים בסחר הבולים, ובכלל, מהלך זה משבש לו את כל מערכת העסקים השנתית שלו, והעיקר: הן מעולם לא נודע לו שהרבי יעכב את נסיעתו!
אולם, כחסיד לא הרהר אחר רבו, מיד ביטל את כרטיס הטיסה שברשותו, התקשר למזכירתו להודיע על ביטול הפגישות שנועדו לו ו… מסר לאשתו כי תוסיף עוד מנה לסעודת השבת, היות והוא נשאר בבית.
במוצאי שבת האזין יוסי יחד עם רבים אחרים בהתרגשות לדיווחי הרדיו שהודיעו על רעידת אדמה גדולה וקטלנית שפגעה ב… מנגואה בירת ניקרגואה, בדיוק בליל שבת בה היה אמור להיות במלון בעיר אשר רבעים שלמים ממנה נמחקו מעל פני האדמה. רבבות הרוגים ופצועים, מאות אלפים נותרו ללא קורת גג וצוותי הצלה מכל רחבי תבל הוחשו בכדי לעזור ולסייע להתגבר על האסון הנורא. יוסי ובני ביתו לא ידעו נפשם מרוב אושר על הנס הגדול שאירע להם בזכות תשובתו של הרבי.
כעבור זמן לא רב החליט יוסי לקיים את חלקה השני של התשובה: "יסע…" ולמרות תחנוני משפחתו שהתריעו בפניו על הסכנה שבדבר מפני השוד והביזה שנפוצו שם, הודיע הוא לרבי על כוונותיו ותוך זמן קצר זכה להסכמתו וברכתו.
כך מצא את עצמו במטוס הממריא לניקרגואה יחד עם נוסעים נוספים, שברובם היו אנשי צוותות ההצלה או קרובים מודאגים שבאו לראות ולבדוק את שלום קרוביהם.
בקושי רב מצא נהג מונית שהסכים להסיעו אל תוך העיר. המחזה שראה בדרכו היו נורא. אזורים מיושבים גדולים הפכו לעיי חרבות. בנינים קרסו תחתם, והנורא מכל – צחנת גופות ההרוגים מילאה את האוויר והוסיפה למועקה הקשה. משנכנס לעיר הסתכל סביבו כמי שנמצא בארץ שמעולם לא היה בה. במקום הכבישים הרחבים ובניני הפאר, מצא בצידי הדרכים מחנות אוהלים מלאים בפליטים רבים שמצאו שם מחסה זמני.
בהגיעו אל משרד הדואר, שיפשף את עיניו כלא מאמין. נכחו עמד בנין הדואר המרכזי במלא הדרו, כשהוא שלם וכמעט ללא פגיעה. בצעדים מהירים נבלע בבנין ושם פעמיו למשרד ראש השירות הבולאי עמו עמד בקשרי מסחר. משפתח את הדלת קם הלה ממקומו בהתרגשות ובקריאות שמחה קרא לעברו: "איזו הפתעה! לכך לא ציפיתי!".
משהחל לנסות ולפתוח בעניינים תכליתיים, עסקיים, השיב לו ידידו: "הן רואה אתה את הבלבול והאנדרלמוסיה השוררים כאן. זמן רב מאוד יקח לנו עד שנשקם את ההריסות ונבנה את החרבות מחדש.
בינתיים נושא הבולים הינו משני בסדר העדיפויות שלנו. בתור ידיד כה נאמן אני נותן לך את האפשרות לקחת עתה כמה בולים שאתה צריך. אנו נתחשבן כבר יותר מאוחר!".
מאוחר יותר סיכם מיודעינו את סיפרו:
"מעולם לא הרווחתי בעסק כלשהו כפי שהרווחתי בנסיעה זו"…
