ג’ תמוז – יום התעלות

ביום גדול וקדוש זה יכולים כל אחד ואחת מאיתנו לקבל שפע של כוחות וברכות, על-ידי התקשרות לרבי, וקבלת החלטות טובות בענייני תורה ומצוות, ובעיקר בעניינים שבהם ’חי’ כל ימיו.

הרבי של כולם

ככל שחולפות השנים כן גוברת ההכרה שהרבי מליובאוויטש הוא תופעה פלאית, נדירה ומיוחדת במינה, יחידה לא רק בדורנו, אלא גם בין דורות רבים. מבחינות רבות הוא עיצב את דמות היהדות בדורנו. דרכו, שהייתה בתחילה נחלת מעטים, נעשתה במרוצת השנים נחלתו של עם-ישראל כולו.

הרבי קיבל לידיו את שרביט ההנהגה בתקופה שבה הייתה היהדות נתונה במגננה קשה, וכל שאיפתה הייתה לשמור על בניה מפני הרוחות העזות שנשבו בחוץ. הרבי העביר את היהדות ממִגננה להסתערות. במקום להסתגר ולהתגונן, קרא ליציאה החוצה ולהבאת אור היהדות להמוני אחינו בארץ ובתפוצות. בנקוף השנים נעשתה דרכו זו מופת ודוגמה לכלל היהדות הדתית והחרדית.

הרבי הצליח ליצור מערכת קשרים מופלאה עם כל חלקי העולם היהודי. לא היו אצלו מחיצות בין יהודים. בפתח חדרו היה אפשר לראות אדמו"רים ורבנים, מדענים ומדינאים, אנשי-עסקים ואמנים, שועי-ארץ ופשוטי-עם. עם כולם מצא שפה משותפת, תרתי משמע, וכל אחד ואחד יצא ממנו בהרגשה שהרבי הוא שלו ורק שלו.

ירידה צורך עלייה

ביום שקיבל עליו את נשיאות חב"ד הגדיר את ייעודו של דורנו – דור אחרון לגלות ודור ראשון לגאולה. אל היעד הזה כוּונו כל מעייניו וכל פעולותיו. הרבי עורר והחיה את האמונה בביאת המשיח, שהייתה רדומה משום-מה, והביא אותה לידי כך, שהיא מפעימה ומסעירה את הווייתם של המוני בית-ישראל.

ברבות השנים העלה הרבי והגביר את הציפייה לביאת המשיח, ובישר לעולם כולו כי הגאולה עומדת ממש על סף דלתנו. פעמים רבות אמר והדגיש, כי הגאולה הממשמשת ובאה היא מציאות ממשית, המתחוללת עכשיו בעולמנו, ואין לנו אלא לפקוח עיניים ולהיות שותפים לביאת משיח-צדקנו.