חוויה יהודית רוחנית

"הם עשו לי זעזוע בלב", היא מתארת. "פתאום הרגשתי שאני רוצה להתקרב לזה, התחברתי מאוד. איש לא כפה עליי ולא רמז לי משהו, זו הייתה ההרגשה שלי שהביאה אותי לזה" • התקשרות בסגנון חוויתי

אחרי שטייל במזרח ובדרום-אמריקה, עבד בניו-יורק ונדד לסיני ולאירופה, מצא עמי ברעם מנוחה לנפשו דווקא בתורת החסידות. את חב"ד הוא גילה 'במקרה', כשחיפש מניין שחרית בשבת, שמתחיל בשעה סבירה. לפני כשנתיים, ייסדו הוא ואשתו את עמותת 'התקשרות', המקיימת שבתות עיון וסדנאות לכל מי שמעונין להחשף ליהדות ע"פ תורת החסידות.
המהפך בחייה של אוריאנה אביגזר החל באופן מפתיע, כמעט משעשע.

"השנה החלטתי לא לארח בחג-השבועות, והתייעצתי עם חברה שלי מה עושים", היא מספרת. "בעיצומה של השיחה היא נזכרה בחברה אחרת שלה, שבדיוק קיבלה בטעות מכתב אלקטרוני המודיע על נופש נחמד למשפחות בחג-השבועות. בלי לבדוק יותר מדיי, החלטנו שהולכים על זה".

אוריאנה ובני משפחתה חיים בעיר מודיעין. היא מגדירה את עצמם אז 'מסורתיים', שקיימו כמה מצוות סימליות כי כך ראו בבית, לא יותר. בשנתיים האחרונות, החל בעלה להתקרב לתורה ומצוות בעקבות אברך שנקש על דלתם. השניים החלו ללמוד יחד, והבעל התחזק יותר ויותר. אוריאנה נשארה מאחור.

"לא הבנתי מה קורה לו, כל צעד שעשה הכעיס אותי יותר וגרם לי לחוש יותר 'אנטי'", היא נזכרת. "היו גם דברים שהוא דרש שאעשה, וזה ממש לא התאים לי. בניגוד אליו, אני לא הרגשתי כל דחיפה לכך, שום שינוי לא חל בהשקפתי. הוא זה ש'גילה את האור' וניסה למשוך אותנו אליו".

על 'הנופש הנחמד' של חג-השבועות, החליטה כאמור דווקא אוריאנה. בחלומותיה השחורים – או שמא הבהירים – ביותר, לא חלמה לאן היא מביאה את משפחתה וזוג חבריהם.

"הגענו לבית-ההארחה, ושם חטפתי את שוק חיי. המארגנים היו חב"דניקים, חסידים, לבושי שחורים, וכך הלך להיות גם החג שלנו. כל-כך לא מה שחשבתי שיהיה! אמרתי שכשתכננו את הנופש לא ביררתי יותר מדיי?… התברר שלא ביררתי בכלל!". הם הגיעו לנופש חג-השבועות של עמותת 'התקשרות', שמייסדיה הם עמי ואביטל ברעם, חסידי חב"ד.

בשעתיים הראשונות ישבה אוריאנה בפינת חדר ההרצאות, עצבנית ולחוצה מאין כמוה. לא רצתה לשמוע, לא לקבל, רק שייגמר כבר. אבל בסוף, היא אומרת, החום והאווירה שהקרינו המארחים, הצליחו להמס גם אותה. "הם לא הטיפו, לא דרשו, פשוט נתנו לנו הרגשה שאנחנו מכירים כבר שנים וגרמו לנו לחוש את השמחה של החג ולא את הקושי.

"הם עשו לי זעזוע בלב", היא מתארת. "פתאום הרגשתי שאני רוצה להתקרב לזה, התחברתי מאוד. כשחזרנו הביתה, החלטתי, מיוזמתי, להתחזק יותר בכמה דברים. איש לא כפה עליי ולא רמז לי משהו, זו הייתה ההרגשה שלי שהביאה אותי לזה".

לאחר החג, נרשמו אוריאנה ובעלה לסדנה הזוגית שמקיימת 'התקשרות', ומיועדת לזוגות שבהם צד אחד מקדים את רעהו מבחינה דתית. לומדים שם איך לחיות יחד למרות הפערים, לקבל את השני וגם איך לגשר ולדבר על קשיים ורצונות.

היום, חודשיים אחרי, אוריאנה חשה טוב עם השינוי שחל בחייה. "פתאום אני מרגישה צורך לקרוא תהילים, מרגישה מחוזקת, מחוברת למשהו גדול. אני במקום גבוה יותר, למרות כל הקשיים שבדרך. יש מישהו שמכוון אותי. אלוקים רצה, ודאג לכך, שאבוא אליו בחזרה".

אוריאנה היא רק סיפור אחד. באמתחתו של עמי ברעם, מייסד 'התקשרות', יש עוד הרבה כאלה. העמותה שהקים עם רעייתו לפני כשנתיים שמה לה למטרה לתת העשרה חסידית למתקרבים בתחילת דרכם, למתענינים ביהדות ,לציבור מסורתי וכל מי שמעונין להחשף לתורת החסידות ופנימיות התורה וכן להעניק לזוגות 'מעורבים', כאלה שאחד מהם מתקדם יותר מרעהו, כלים להתמודדות נכונה ובריאה.

"בעצם", הוא אומר, "זה התחיל מזה שאנחנו עצמנו חיפשנו מקום להרגיש בו נוח, להרגיש בו שייכים. בקרב חסידי חב"ד עדיין לא היינו 'חלק' מהם, ובמקביל, כבר לא כמו החברים שנשארו מאחור כשהחלנו לשמור תורה ומצוות. רצינו חברה שתעניק לנו תחושת בית, וכך גילינו שישנם עוד רבים כמונו".

גם הסדנה לזוגות קמה בעקבות ניסיון אישי. עמי עשה את מסלול ההתקרבות הרבה יותר מהר מאשתו, אביטל. הקונפליקטים והקשיים, הוא אומר, הם בלתי נמנעים.

אבל קודם לכן אנו סקרנים לדעת כיצד הוא עצמו הגיע לחיי תורה ומצוות.

"זה סיפור ארוך… מאיפה להתחיל?", מחייך עמי.

"בהתחלה", אנו מציעים לו.

"או-קיי".

עמי מגיע מבית בצפון תל-אביב. סביבה יוקרתית, חברה היי-סוסאייטי. אמו מבית מסורתי, אביו – אנטי דתי.

"אמי, שגדלה בבית-יתומים דתי, הביאה משם את שמירת הכשרות, והקפידה גם בבית לא לבשל יחד בשר וחלב ולא לאכול טריפות. ביום-הכיפורים היא צמה, ואיתה גם אחי הגדול ואני. אבי ואחותי לא צמו".

את ההיכרות שלו עם העולם הדתי הוא מגדיר – "שלילית ביותר".

"לא הכרתי שומרי מצוות, ניזונתי רק מהתקשורת, שם, כידוע, הם אינם מוצגים באור חיובי במיוחד. הרגשתי ניכור כלפיהם".

עמי מוסיף שמשפחתו מצאצאי הלוויים, עובדה שכנראה מצאה ביטוי באהבתם הגדולה למוזיקה, גם חסידית. "הייתה לנו קלטת של שירי-נשמה יהודיים בבית, שכולנו הכרנו ואהבנו. פעם, הייתה הופעה של אברהם פריד ששודרה בטלוויזיה, והקלטנו אותה. בארוחות משפחתיות אצלנו, יכלו לשבת יחד ולשיר שירים חסידיים… היום, אני מביא לאימא שלי מוזיקה חסידית".

אחרי הצבא הוא עבד קצת, חסך כסף ונסע לארה"ב, שם עבד בהובלות ואחר כך בעיתון 'ישראל שלנו'. בדיעבד, גילה שמעסיקו דאז נמנה עם קהילת חב"ד. אחרי שאסף סכום כסף מספיק, נסע לטיול במזרח.

ושם, נתקלת בבתי-חב"ד?

"הדבר היחיד שאני זוכר זה ליל-הסדר בנפאל, שהתקיים על אחד הגגות. משהו קטן, לא כמו היום. באחד האלבומים יש לי גם תמונה, אני במראה מטייל אופייני, מגודל שיער ומרושל, ומעליי שלט 'הכונו לביאת המשיח'…".

לאחר שמונה חודשי טיול, שב עמי לאמריקה והמשיך לעבוד בהובלות. הוא נזכר בחיוך בצעירה יהודיה שהכיר שם, שאמה התעניינה מאוד בקבלה וראתה אותו, היהודי מישראל, כמענה לשאלותיה הרבות. "כמובן שלא היה לי כל מושג, אז אמרתי לה שמדובר בתורה סודית ביותר שאסור לדבר עליה", הוא צוחק.

ומה על חברים יהודים אחרים?

"היה מישהו שעבד איתי בהובלות, לא דתי, אבל מדי חודש היה הולך לקבל דולר מהרבי. ימי ראשון הם החזקים ביותר בעסקי ההובלות", הוא מציין, "ובכל זאת, ידידי לא היה מוותר על הביקור ב-770. לא-פעם הוא ניסה לשכנע אותי להצטרף אליו, ואני סירבתי. היום אני, כמובן, מצטער על כך מאוד".

אחרי תקופה של עבודה, שוב נסע ברעם הצעיר לטיול, הפעם בדרום-אמריקה.

הספקת הרבה…

"כן, אפשר להגיד שהייתי די חסר מנוחה, חיפשתי את עצמי כל הזמן, אם כי אז עוד לא הגדרתי את זה כך".

בעת הטיול, פג תוקפה של הוויזה שלו. הוא החליט לנסות ולחזור לארה"ב דרך וושינגטון די-סי, שם, המליצו לו, תהליך הכניסה למדינה פשוט יותר ופקידי ההגירה נוחים יחסית. עמי הצטרף לקבוצת ברזילאים שניסתה אף היא את מזלה בכניסה לארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות. להם דווקא שיחק המזל. רק ישראלי אחד מצא את עצמו כלוא בתא-מעצר בשדה-התעופה, ובתום חקירה – מגורש מארה"ב.

"שוטר ליווה אותי עד המטוס, ואת הדרכון החזירו לי רק לאחר שנחתי בצרפת", הוא משחזר. "כך, אחרי שלוש שנים שלא הייתי בארץ, הגעתי, במפתיע, הביתה".
חתונה משולבת
גם בישראל, לא מצא עמי מרגוע לנפשו. הוא נדד לסיני, טס באירופה, "ניסיתי לברוח", הוא מודה. עד שאחיו הגדול תפס יוזמה ורשם אותו ללימודי שמאות מקרקעין.

מה הקשר שלך למקצוע הזה?

"אין קשר, זה מה שאחי למד ועסק בו, וכל המשפחה לחצה עליי שאכנס לתלם, אז כך עשיתי".

בתום תקופת הלימודים הוא החל לעסוק בשמאות. החיפוש העצמי והצמא למשהו אחר עדיין פיעפעו בו, וחבר טוב המליץ לו ללכת לסדנה של הגב' ימימה אביטל. "זו שיטת לימוד הכרתית, בה אתה לומד להתחבר לעצמך", הוא מנסה להסביר. "מדברים על תיקון מול ההורים, יחסים בין אנשים, לא מזכירים את ה' או התורה, אבל כל המשתתפים שם חוזרים בתשובה. מתוודעים לאמת הפשוטה בצורה מוחשית, וזו התוצאה".

הסדנה התקיימה בביתה של ימימה, שאגב נפטרה בפתאומיות לפני כשבע שנים. המשתתפים יושבים בנפרד, בנים ובנות, והשיעורים נמסרים פעם בשבוע. במשך כמה שנים, הלך עמי להרוות שם את צמאונו הרוחני, "הרגשתי שסוף-סוף מצאתי את המקום שלי", כדבריו.

בינתיים, הכירו לו את מי שתהיה אשתו לעתיד, אביטל, מדריכת ריקוד מקצועית שאף היא השתתפה בשיעורים. לאחר שלושה חודשים, עמדו השניים תחת החופה.

באיזה סגנון הייתה החתונה שלכם?

"היה בה שילוב. רוחניות, רב מקדש, מוזיקה חסידית מיד לאחר החופה ובתחילה ריקודים נפרדים. אחר כך זה הפך לחתונה 'רגילה'".

הזוג הצעיר פנה לגור בגבעתיים, שם החל עמי לבקר בשיעורי-תורה של חסידות ברסלב. בין המרצים היה גם מרצה ששילב בשיעוריו הרבה מספר ה'תניא'. עמי התקרב עוד ועוד, והמציאות החלה אף היא להשתנות. כיפה, שבת, כשרות. רעייתו נשארה מאחור.

"אני גיליתי את האור ורצתי אליו מיד, בלי כלים ובלי כלום", הוא מגדיר זאת היום. "אביטל הרבה יותר 'פנימית' ממני, יותר אמיתית, הייתי אומר, יסודית ומחושבת. כך נוצרו בינינו פערים, שהלכו והתרחבו".

אל חב"ד, הוא מספר, הגיע כמעט במקרה. כדי לפגוע כמה שפחות באווירת החופש של השבת בעיני אשתו, חיפש עמי בית-כנסת שבו התפילה לא מתקיימת מוקדם בבוקר. כך הגיע לבית-כנסת חב"ד, שמפעיל השליח בגבעתיים הרב יוסף-יצחק בקרמן.

היית רגיל לסגנון מסויים, לא הפריע לך השינוי?

"להפך. שם תמיד הפריעה לי ההתנתקות מהעולם. מה שאהבתי בחב"ד והתחברתי לזה מיד, זה הגילוי ש'אנשים חרדים חיים בתוך גבעתיים!'".

כלומר?

"החיבור שלנו עם העולם. לא חיים בנפרד, חיים בתוכו, ובתוך הגשמיות הזו מנהלים חיי קדושה. זה התאים לי מאוד, וגם לסגנון של הבית שלנו".
עמי מצא עצמו מתקרב עוד ועוד לבית-חב"ד, והושפע עמוקות מהרב בקרמן. לאחר שעוד קודם לכן ניסה ובדק מספר ישיבות בבני-ברק, הרגיש שמצא את מקומו בחב"ד, שם הוסיף ללמוד ולהתחזק.

כעבור זמן מה, הציע לו השליח להקים 'בית חם', בית-תמחוי, בגבעתיים. עמי נדלק מיד. "ראיתי בזה שליחות. התמסרתי כל כולי לפרויקט".

עזבת את השמאות?

"בלאו הכי לא אהבתי זאת. שאפתי לעשות משהו שידבר אליי. כך השתלבתי בעולם השליחות, והפכתי למנהל הפעילות של בית-חב"ד. אמנם אז עוד לא נראיתי חב"דניק, אך בפנים כבר הרגשתי כך".

לבד עם הרבי ב-770

בינתיים הגיע חג-הסוכות. עמי רצה מאוד לנסוע ל-770, אך ידע היטב כי הוא מופיע ברשימה השחורה של שלטונות ההגירה האמריקאיים. בצר לו, פעל כפי שהודרך לעשות: כתב לרבי והניח את המכתב באיגרות-קודש. האיגרת באותו דף הייתה לגבי חסיד, שצריך להגיע אל הרבי, שם הוא שואב כוחות.

"כתבתי למשטרת הגבולות האמריקנית, סיפרתי להם בקצרה שחזרתי בתשובה, ואת החותמת השחורה קיבלתי כבחור צעיר שעשה טעות… כעבור זמן מה התקבלה התשובה: סירוב, והוזמנתי לריאיון אצל הקונסול".

הקונסול האמריקאי הביט ביהודי החרדי שלפניו, בדק ברשימות והודיע: "אינך מופיע כאן בכלל. אין לך שום בעיה להיכנס לארה"ב, מה אתה רוצה?".

"עד היום", מודה ברעם, "אני חושש בכל פעם שאני נוחת בניו-יורק. תמיד יש לי הפחד שיגלו מחדש את השם שלי ברשימה…".

מה אתה זוכר מהביקור הראשון ב-770?

"בכיתי שם, והרבה. הייתי נרגש מאוד ובודד לא-פחות… קיבלתי חדר ב'הכנסת אורחים', ובימיי הראשונים שם לא זיהיתי איש.

"מלבד זאת, היה גם השוק התרבותי. כמה שהתכוננתי לזה, לא הספיק. מספר האנשים, הסגנון שאיני מורגל לו. מצד שני, דווקא בגלל שהייתי כל-כך לבד, הרגשתי שהרבי איתי בצורה חזקה ביותר".

ההתחלה הייתה קשה, אך כעבור כמה ימים הוא התרגל, נכנס לעניינים ואף פגש מכרים.

בשובו ארצה, התחזק כמובן הקשר שלו עם חב"ד. גם אשתו המשיכה בתהליך אותו עברה בנפרד. עמי מעיד על עצמו שיש לו עניין מיוחד עם התוועדות, מראשית דרכו בחב"ד אהב וארגן התוועדויות בכל הזדמנות. "כנראה שזה בגלל שנולדתי בכ"ד תשרי, אז מופיע בספר היום-יום גודל מעלת ההתוועדות", הוא מנמק.

בהתוועדויות הרבות שיזם, החלה להיבנות סביבו קבוצת אנשים מסוג מסוים מאוד. חוזרים בתשובה, שטרם מרגישים נוח מספיק בחברה הדתית ה'רגילה', ושבדרך-כלל שני בני הזוג אינם מתקרבים באותו קצב ונמצאים כל אחד בשלב אחר בדרך לקיום תורה ומצוות. "החלטנו, אשתי ואני, לפתוח שיעור לזוגות כאלה, מתוך הניסיון שלנו וההכרה במצב הרגיש שלהם. הבאנו את הרבנית אסתר מייזליש מכפר-חב"ד, והקמנו סדרה בת שבעה-שמונה מפגשים".

עם כמה משתתפים התחלתם?

"בשיעורים הראשונים נכחו עשרה זוגות".

הוא נזכר בחיוך בביקור ב'מכון המקדש' בימי חול-המועד פסח. לפניהם, עמד זוג נוסף נוסף, אם תרצו, מראה של בני הזוג ברעם: הוא בסירטוק, היא בהופעה חילונית לגמרי. "אשתי העבירה להם פתק אודות הסדנה שאנחנו מקיימים והם כמובן התלהבו. היום ברוך ה' יש להם בית יפה ומאושר".

וזה לא נעצר כאן. חבר מימי הצבא, שהתגורר במצפה-רמון, הכיר לעמי את הרב צבי סלונים, השליח במקום. "ביקרנו שם שבועיים לפני שמחת-תורה, ויחד עם הרב סלונים הגינו את הרעיון, לעשות את החג עם אנשים כמונו, בחיק הטבע המדברי".

תכניתם יצאה לפועל כבר באותו חג. 20 איש, שלושה ימים ואווירה נהדרת. "הרגשנו טוב, נכון, בבית", הוא אומר בסיפוק.

"מאז, מדי חודש קיימנו סמינר כזה. התחלנו עם 20 איש והגענו ל-70. הבאנו כל מיני מרצים, בשביל הגיוון, וקראנו לזה 'סוף שבוע רוחני במדבר'".

ומה בתכנית?

"תלוי בסגנון של האנשים. ערב ניגונים עם מוזיקאים שומרי מצוות, טיולי התבוננות בטבע, שבת עם שיעורים והרצאות בכל מיני נושאים: חסידות, שלום-בית ועוד. הרגשנו שאנחנו יוצרים בית לחבר'ה שלנו, והם חזרו אלינו מדי חודש והביאו עמם נוספים. בשמחת-תורה לפני שנתיים עשינו פעם ראשונה במרכז הארץ, בבית-מאיר, בהשתתפות 130 איש.

כיום עורך אירגון 'התקשרות'. פעם בחודש: שבת-סמינר באחד מבתי-המלון בארץ. פעם בשבוע: שיעור לזוגות עם הרבנית מייזליש. החגים עומדים אף הם בסימן פעילות רוחנית, ובחג-השבועות האחרון התקיים סמינר בן ארבעה ימים בו השתתפו 160 אנשים.

"רובם רואים בעמותה שלנו בית", אומר עמי ברעם. "בסמינר האחרון שאירחנו, השתתף זוג שהקשר ביניהם עמד בסימן-שאלה גדול מאוד. שבועיים לאחר מכן, קיבלנו מהם טלפון בו הם הזמינו אותנו לערב עריכת ה'תנאים' שלהם".

ויש עוד זוג, הוא נזכר בחיוך. הם אמנם לא שומרי מצוות עדיין, אך צעדו לחופה על רקע ניגון ד' בבות. "בסך הכול, 'התקשרות' עשתה עד היום ארבעה שידוכים", הוא מסכם, וחשוב להוסיף: והצילה עוד אין-ספור בתים מפירוק ומחיים באווירה קשה".

ויש גם מי שמגיעים לשבת אבל לא מסכימים להשתתף בשיעורים?

"לא מזמן היה לנו מקרה כזה. האישה כבר הייתה אצלנו פעם אחת עם הבן שלה, אך בעלה, רופא במקצועו, לא הסכים לבוא. בסמינר הבא כבר הגיעו שלושתם, אך כבר במפגש הראשון עמו הבהיר לי הבעל, למען הסר ספק: אני הולך לראות אותו אך ורק בארוחות…

"וכך אכן היה. הרופא הגיע רק בזמני האוכל. בערב, לאחר סעודת השבת, פגשתי אותו במסדרון. אני הייתי עם כוס תה בדרך אל הרב בולטון, שהרצה באותו סמינר, והוא – בדרך לחדרו. שנינו נעצרנו, והתפתחה בינינו שיחה שגלשה לענייני אמונה, מהות החיים ועוד. לאחר כשעה של דיבורים, הצעתי שיבוא איתי ועם כוס התה הקר להתוועדות שקיים באותה שעה הרב בולטון. הוא ישב שם עד 2 בלילה".

במהלך ההתוועדות, מעיד עמי, הפשירו פניו של האורח. משהו גם נמס בלבו, מסתבר, כיוון שלמחרת כבר השתתף בשיעור הבוקר. לאחר הסמינר, התקשרה אשתו להודות על מה שחוללו בלבו של בעלה. מאוחר יותר התקשר הבעל עצמו, בלא ידיעת אשתו, להודות לבני הזוג ברעם על העולם החדש שחשפו לפניו.

"בסדנת הזוגות האחרונה, הופתענו לראות את שני בני הזוג", מספר עמי. "התרגשנו מאוד".

לפני כחודשיים, הוקם חוג ידידים של העמותה, המונה כבר עשרות אנשים. המטרה היא תמיכה ברעיון וגיוס תרומות ומשאבים. כל הסמינרים בשבתות וחגים, מדגיש ברעם, מסובסדים על ידי עמותת 'התקשרות' ומתקיימים במחירי עלות השווים לכל נפש. שלא יהיה מי שהכסף ימנע ממנו לטעום מן האור.

"בציבור החרדי והחב"די עדיין אין מסגרות מתאימות לכאלה שכבר עשו את הצעד הראשון ביהדות", טוען עמי. "מעבר לזה, אין פעילות שמתאימה למשפחות: הבעל, האישה, הילדים. ב'התקשרות', אנחנו מנסים לענות על הצרכים האלה – שיעורים שמתאימים לכל אחד ופעילות לבני הגילים הצעירים יותר, אבל המלאכה עוד רבה".

סביב שולחן השבת של הברעמים יושבים שלושה ילדים, הלומדים כולם במוסדות חב"ד, בני זוג חסידי חב"ד ועוד עשרות אורחים מכל הסוגים. המטרה: שירגישו בבית.

מה הוא היה רוצה? שאנשים סביבנו יהיו פתוחים יותר כלפי אלה שזה מקרוב באו. שיימצאו די מסגרות-לימוד מתאימות, שיעורים למתחילים, מענה לכל דורש. "אני מקווה שכל בית-חב"ד בארץ, שקורא את המילים האלה עכשיו, יידע שיש לו שבתות-עיון וסמינרים לשלוח אליהם משפחות שמעוניינות לשמוע. שכל שליח, שוודאי מכיר מקרוב זוגות עם קונפליקטים, יוכל להפנות אותם אלינו".

והוא מזכיר גם את העיתון האלקטרוני שהם מפיצים מדי שבוע בין כל המנויים, הכולל שיעורים והרצאות בענייני תורת חסידות חב"ד, בכל מיני רמות והיבטים.

ומה אתם עושים הלאה, עם אנשים שרוצים להמשיך להתחזק?

"כרגע, לצערנו, אין לנו היכולת הכלכלית להרחיב את המערך שלנו. אנחנו מפנים אותם למדרשות, ישיבות וכדומה, אבל החזון הוא שנוכל להמשיך ללוות אותם עד הסוף, עם מדריכים שהוכשרו במיוחד לכך, שיעורים ברמות שונות, פתרונות לכל המשפחה ועוד". וכששומעים את עמי ברעם מדבר, מאמין שזה אפשרי ובטווח השגה, קשה שלא להיסחף.

"במשך כל התקופה שעברתי, היה בי רצון עז לפרוץ קדימה ולהשתלב במהירות בעולם החדש שהכרתי, ומנגד, הייתי צריך להישאר קשוב כל הזמן ולהביט אל הבית, ולנסות להתאים את הקצב.

"פעם, אמר לי ה'משפיע' שלי שעם כל ניסיון שאדם עובר, הוא יכול לסייע אחר-כך לאנשים אחרים. היום, אני מבין כמה זה נכון. שלושה או ארבעה ימי סמינר מרוכזים, השפעתם על מקורב היא לאין-ערוך מאשר שיעור בודד או אפילו כמה שיעורים בתפזורת. וכשאנחנו מגייסים את כל-כולנו לסייע לזוגות שנמצאים במצב בו היינו אנחנו, אנחנו מסייעים לבנות, ממש כפשוטו, עוד בית יהודי".

הארגון עורך בשמחת תורה סמינר בבית הארחה "בית וגן" בירושלים שלשה ימים של שיעורים התועדויות הופעות סדנאות ועוד ועוד פעילויות מומלצות.

לפרטים:

משרדי התקשרות 077-2171770
05476795770
0546795770
או באתר האינטרנט www.hitkashroot.com

מערכת האתר

השאירו תגובה

השאר מחובר!

אל תפספס את המגזין האיכותי שלנו שמכין אותך לשבת