באחד מרחובותיה האפופים בערפל התמידי של לונדון התגורר יהודי גרמני, 'יעקה', שהציק לכל יהודי באשר הוא. שנאה של ממש ניכרה בהתנהגותו כלפי יהודים. הדבר החריף שבעתיים כאשר היה בא במגע עם יהודי חסידי. כאן הייתה התפרצותו לזעם של ממש.
ואולם שונה הייתה התנהגותו כשנפגש עם חסיד חב"ד. כאן היה יוצא מגדרו ומחייך לאותו חסיד ואף דורש בשלומו (דבר נדיר לגבי אותו יהודי…). שמעו של יהודי משונה זה הגיע לשליחו של הרבי בלונדון – הרב נחמן סודק (שמפיו רשמנו את דבר המעשה) – והוא החליט לתהות על קנקנו של הנ"ל. כאשר הגיע הרב סודק לביתו של ה'יעקה' היתה זו שעת-התה המסורתית, והשניים התיישבו על מרפסת הבית. והמארח החל לספר:
"אחייני, שאני אוהבו עד למאוד ומקום מגוריו בניו-יורק, נכנס לבית-רפואה לניתוח קל; הניתוח אכן עבר בשלום ובהצלחה. הרופאים קבעו לו מועד לשחרורו מבית הרפואה, ונראה היה כי הניתוח היטיב עימו. לפתע – ללא כל סיבה הניכרת לעין – חלה אחייני ומצבו הידרדר והלך. גופו, שהבריא כמעט מן הניתוח, החל מגלה סימני חולשה רציניים.
"הרופאים ערכו מיד סדרת בדיקות מקיפה, אך לא העלו מאומה. מסיבות מסתוריות נחלש אחייני מיום ליום. הרופאים עמדו אובדי-עצות ליד מיטתו וניסו לחזקו, אך לשווא. אחד מקרובי משפחתנו שמע על הרבי מליובאוויטש וגדולתו ועל כך שכל הפונה אליו בבקשה נושע, אם בעניינים רוחניים ואם בבעיות רפואיות. לאחר שהתייעץ עם כמה קרובים, החליט לפנות לרבי ולבקש את ברכתו.
כשנכנס ליחידות אצל הרבי סיפר האיש על מצב קרובו: הרגשתו הייתה מצויינת לאחר הניתוח; לפתע חלה ירידה תלולה במצבו, והוא נחלש עד כדי כך שאין בכוחו לעמוד על רגליו. גם הרופאים אינם יודעים מה לעשות ואין בידם אפילו קצה חוט שיובילם לפתרון – סיפר קרובי לרבי בכאב את השתלשלות הדברים, וביקש עצה וברכה.
"הוראתו של הרבי הייתה פשוטה ובלתי-מובנת: 'להחליף את האחות שמטפלת בו, ואי"ה בקרוב יעזוב קרובכם את בית-הרפואה'… אף שלא הבינו את הסיבה לדברים, צייתו בני המשפחה לדברי הרבי והחליפו את האחות, שטיפלה במסירות יוצאת-דופן וללא ליאות בקרובי.
"והנה, כעבור שעות אחדות חזר הצבע ללחייו של החולה ושנתו היתה טובה ושקטה. כעבור יומיים התהלך על משענתו ולא היה כל צורך להחזיקו בבית-הרפואה. הרופאים, שנדהמו למראה השיפור הפתאומי, חקרו את האחות, וגילו להפתעתם שהיא זו שגרמה להדרדרות במצבו.
"אחות 'מסורה' זו היתה גרמנייה, ששנאה יהודים שנאת-מות. מאחר שהיתה האחראית הבלעדית לשלומו של קרובי, הכניסה מדי יום כמות קטנה של רעל לגופו
– כמות שהרופאים לא יכלו לגלותה בבדיקותיהם. כך קיוותה להמשיך, עד שאחייני לא יהיה עוד בין החיים ר"ל".
באנחת רווחה סיים האיש את סיפורו. "בוודאי כבודו מבין עתה, מדוע מיודד הנני עם חסידי חב"ד ; אם זהו כוחו של רבם, אני מסיר את כובעי גם לפני חסידיו". ובאמרו כך, הסיר האיש את כובעו לפני הרב סודק, שישב עדיין פעור-פה…
