לחיות עם הזמן – מדברי הרבי מלך המשיח (ג’ תמוז)

ג' תמוז הוא היום בו נשתחרר כ"ק מו"ח אדמו"ר מהמאסר בבית האסורים ("שפרלערקע" בלענינגררד), בתנאי שיסע מיד לגלות, לעיר מקלטו קאסטרמא לשלש שנים.

בשעתו עדיין לא ידעו אם זהו דבר טוב וכיצד ישתלשל הדבר (כיון שהגם שעיר מקלט הוא מאסר "קל יותר" מבית האסורים, אעפ"כ הרי זו גלות עם כל ההגבלות שבזה, ועדיין נותרה הסכנה שיכולים להתחרט וכו';

אבל לאחר מכן, ביום י"ב תמוז, קיבל את ההודעה שמשחררים אותו, ותעודת החופש תינתן לו למחרת, י"ג תמוז, ואז – כאשר השתחרר לגמרי –

נתגלה, שג' תמוז היה ה"אתחלתא דגאולה": נוסף על כך שיצא אז מבית האסורים והוגלה לעיר מקלט (עונש קל יותר) – נודע אח"כ שהגלייתו לקאסטרמא באה במקום העונש דהיפך החיים רחמנא-ליצלן שנפסק לו לפני כן, דבר שהי' מעמיד בסכנה ונוגע – רחמנא ליצלן – לכל המשך הענין דהרבצת התורה וחיזוק היהדות בכלל והפצת המעינות חוצה בפרט, ותמורת זה הקלו את העונש והגלו אותו, עד שזה הוביל לכך ששחררו אותו לגמרי בי"ב-י"ג תמוז.

ובגלל נס זה נקבע יום זה כ"חג הגאולה" מדי שנה בשנה.

. . בודאי הסדר בזה – שהגאולה באה בשלבים – הוא בהשגחה פרטית, עם טעם בדבר ובפרט שזה קשור עם המאסר והגאולה דנשיא בישראל, וגאולה כללית לכל בנ"י.

. . ביחד עם זה שהנס דג' תמוז הי' נס שלמעלה מהטבע, היתה לו השפעה בהטבע גופא, שהוא "הסכים" להנס . .  כידוע שאותם אנשים שאסרו את בעל המאסר והגאולה, הם גופא (בעודם בתקפם) נאלצו לשחררו, עד שהיו צריכים לסייע בשחרור והגאולה.

ויש לומר, שלכן לא בא הנס בבת אחת (בגאולה שלימה), אלא התחלק לשלבים בדרך הטבע – בהתאם למצב הצד שכנגד (שהי' בתקפו), שהם מצד מצבם ("טבעם") יגיעו להכרה שצריכים לשחררו, החל מביטול הגזירה דהיפך החיים ר"ל להגלותו לעיר מקלטו בקאסטרמא, עד – ששחררו אותו לגמרי.

אבל גם אח"כ נשארה המדינה ההיא בתקפה, כולל – בשייכות להתנגדות לדת ישראל וכו',

ולכן נמשכה שלימות הגאולה דבנ"י (במדינה ההיא) משך זמן, עד שהם עצמם (במשך השנים) יגיעו סוף-סוף  להכרה ויתחילו משם להרשות לבני-ישראל להתנהג בחופשיות בכל עניני יהדות, וגם להתיר יציאת יהודים ממדינה ההיא (ואף לסייע להם בכך),

(משיחת ש"פ קורח ה'תנש"א)