המפקד שאכל רק לחם

הוא נולד בירושלים למשפחה חילונית. כאשר עלה לכיתה א' משפחתו חזרה בתשובה והשתייכה לציבור הליטאי. מסלול לימודיו היה שגרתי ככל ילד חרדי. הוא למד בתלמוד תורה ולאחר מכן בישיבה קטנה. לאורך השנים היה ברור לשטרית כי ימשיך במסלול החרדי ויקדיש את חייו ללימוד תורה, כך הוא חונך. בכיתה ז' ביקש מהוריו לדלג על כיתה זו כדי לוותר על לימודי החול המעטים שעדיין לומדים ולהתמקד בלימוד התורה בלבד וכך היה.

כאשר היה שטרית בן 17, הרגיש שהוא צריך שינוי: "בסוף שיעור א' בישיבה גדולה רציתי להתחזק בעבודת השם, חבר המליץ לי לעבור ללמוד בחב"ד. החלטתי לנסות וזה מאוד משך אותי. נשארתי בישיבה והפכתי לחסיד חב"ד מן המניין".

את חוק לימודיו בישיבת חב"ד במגדל העמק, סיים שטרית כמו כל בחור אחר אך כבר במהלך הלימודים התחיל לחשוב על גיוס לצבא. "סיימתי את הישיבה ועל פי המקובל בחב"ד, נוסעים ללמוד שנה בברוקלין, לאחר מכן לשליחות ואז חתונה. אני בחרתי לצאת לשליחות בכפר סירקין. מלחמת לבנון השנייה פרצה כשהייתי שליח ואז הבשיל בי הרצון להתגייס לצבא". והוא מסביר "תמיד השפיע עלי הקרע בעם בין דתיים לחילוניים. בכל הזדמנות עולה שאלת השירות בצבא וזה היה אחד הגורמים. בנוסף, סיפורם של רועי קליין ועמנואל מורנו השפיעו עלי בצורה מאוד חזקה והחלטתי שאני רוצה להתגייס ולתרום מחלקי לביטחון המדינה".

ההחלטה הבשילה בליבו אך לקח קצת זמן עד שהעז לשתף את הוריו בנושא. "הייתי בן 19 בערך ועוד לא אמרתי להורים שאני רוצה להתגייס. ידעתי שלמרות שאבי שירת בצבא, הוא לא יאהב את זה כי הוא מאמין בלימוד התורה. התחלתי להתאמן לצבא ורק מספר חברים ידע על החלטתי. להורים עדיין פחדתי לספר. לאחר שאזרתי אומץ סיפרתי להם ולשמחתי הם קיבלו את זה וכיבדו את ההחלטה שלי. התייעצתי גם עם הרב שלי והוא הבין שאני נחוש ובירך אותי על המהלך".

לדבריו, ההורים חששו מאוד משום שהם הכירו את הצבא ופחדו כי השירות ישפיע עליו לרע מבחינה דתית. "היו לי הרבה שיחות איתם אבל למרות החששות הם הבינו שאני נחוש ובסופו של דבר כיבדו את ההחלטה. הם סיפרו לי על חששותיהם, על כך שהשירות יכול להשפיע עלי מבחינה רוחנית ודתית אבל הייתי מאוד חדור בהחלטתי ולכן, למרות ששמעתי את אזהרותיהם, החלטתי ללכת על זה".

בגיל 19 וחצי, התגייס שטרית לגדוד אב"כ בהנדסה קרבית ומיד לאחר גיוסו החלו ההתמודדויות. "אחרי הגיוס, התברר לי שהגדוד מעורב, מה שלא ידעתי עליו. לא ידעתי שזה גדוד מעורב, לשמחתי הפלוגה שלי ספציפית הייתה מגדרית. למרות הקושי החלטתי להישאר. היו דתיים אחרים שגילו שמדובר בגדוד מעורב וביקשו לעבור ודווקא בגלל זה היה חשוב לי שהגדוד לא יהיה ללא דתיים".

במהלך השירות ההתמודדויות של שטרית לא פסקו, לדבריו אחת ההתמודדויות הקשות ביותר הוא נושא ההכשרים של מוצרי המזון בבסיס. "הדבר הקשה ביותר היה עם האוכל. לא פשוט להקפיד על עניין הכשרות. ובטח שמדובר בהקפדה על הכשרים מחמירים. לא פעם מצאתי את עצמי אוכל רק לחם וזה לא היה קל, אבל תמיד התמודדתי ביני לבין עצמי ולא ביקשתי שום הקלות במהלך השירות. בזמנו לא היו רגילים להתמודד עם זה בצבא אבל לשמחתי המצב שונה כיום לחלוטין וגם עבורי נמצאו הרבה פעמים פתרונות חלופיים. הצבא עשה שינוי גדול בנושא וזה מעודד".

 

לדבריו של שטרית יחסי האנוש הם אלו שעזרו לו לאורך כל הדרך: "למדתי שהרבה קשור לקשרים הבינאישיים ושאתה אוהב ואהוב זה מקל על ההתמודדויות הרבות. המפקדים כיבדו אותי לאורך כל הדרך וניסו לעזור בכל דבר שניתן ואני עשיתי את העבודה ולא ביקשתי שום הקלות בדרישות. ההתמודדויות היו ביני לבין עצמי ולא שיתפתי אף אחד. זה מתחיל משמיעת מוזיקה שמתנגנת בשבת ולבטים האם צדקתי בבחירה שלי, אבל בסופו של דבר למדתי שזה אפשרי".

במהלך המסלול נושא הפיקוד החל להבשיל: "בתחילת הדרך לא חשבתי על פיקוד וקצונה אבל הדוגמה האישית של המפקדים הניע אצלי רצון לפקד ולהיות שותף. בנוסף הפידבק שקיבלתי על הפעילות שלי גרמו לי לרצות לצאת לפיקוד וגם תחושת השליחות מאוד הניעה אותי קדימה".

הוא יצא לקורס מ"כים ומיד לאחריו לקצונה. בתום הקורס קיבל שטרית מחלקה קרבית בגדוד בו שירת והקשיים רק הלכו וגברו. "תפקיד המ"מ יותר קשה כי אתה חייב להיות מערכתי והדילמות יותר קשות. אתה רוצה להצליח בתפקיד וגם לשמור על הרמה הרוחנית שלך אבל הכל יותר תובעני ואתה כבר חלק מהמערכת".

 לקריאת הכתבה המלאה

מערכת האתר

השאירו תגובה

השאר מחובר!

אל תפספס את המגזין האיכותי שלנו שמכין אותך לשבת